מאחר ובתקופת הקורונה תוייגו כל הבתים כמיקשה אחת והוגדרו בתי אבות או כפי שזה כונה בתקשורת ״משבר בתי האבות״, על כל 724 הבתים על סוגיהם השונים,הדבר יצר בלבול ,לא תרם לדעת הקהל מחד וייצר התקוממות של בעלי הבתים מאידך, רוב בתי האבות (משרד הרווחה), דיורים מגנים (משרד הבריאות) , מקבצי הדיור (משרד השיכון הבינוי והקליטה) פעלו בצורה מייטבית , למרות החשש הגדול מהדבקה , הצוותים פעלו ללא דופי תוך סיכום בראותם, בראות הדיירים, חלק נכבד ממנהלי הבתים יזמו יוזמות ברוכות לטיפול במשבר ונצמדו לשיגרת היום יום עד כמה שניתן (ברמת הפעילות, ההזנה, הטיפול בדיירים, במשפחות הדיירים במטפלים של הדיירים) בהקרבה יטצאת דופן, עלויות ציוד המגן הכפילו ושילדו את מחירהם דבר שהביא חלק מהבתים גם להתמודדות פיננסית שלא כבשיגרה,
העובדים נדרשו לפעילות מסביב לשעון, במשמרות לא פשוטות, כ״א מקצועי שבשיגרה אינו יודע שלמות, (מפטת הרגולציה על עובדים זרים) נדרש אף הוא לכושר עבודה בלתי סביר, למרות שהקורונה תקפה בעיקר את בני הגיל השלישי ומעלה והבתים הם מקבץ שלם של בני הגיל השלישי ומעלה, למרבה הפלא ובעיקר לאור תרומתם ההרואית של בעלי הבתים על צוותיהם ועל הטיפול המסור שלהם רמת התמותה בקרב הדיירים ביחס לתמותה בקרב הציבור הרחב , היא שולית( וכל מוות הוא בבחינת אסון של 100% למשפחות)ואם נפלח בין סוגי הבתים (במאמר אחר) נגלה שגם בין הבתים השונים קיים שוני במקרה התמותה.